פסק-דין בתיק ע"פ 9021/05

1.       בפנינו שני ערעורים על פסק-דינו של בית-משפט השלום בירושלים (כב' השופט ר' כרמל, סגן נשיא) מיום 30.11.04, על-פיו הורשע עו"ד עדי כרמי (להלן: "המערער") בעבירות של שידול לשבועת שקר וגניבה בידי מורשה. על המערער נגזרו שמונה חודשי מאסר לריצוי בפועל, וכן  עשרה חודשי מאסר על-תנאי לתקופה של שלוש שנים באם יעבור עבירה מסוג פשע. ערעורו של המערער מופנה הן נגד הרשעתו והן נגד העונש שהושת עליו. ערעורה של המדינה מופנה נגד זיכויו של המערער מעבירת ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, שיוחסה לו באישום הראשון.

כתב האישום

2.       כתב האישום נגד המערער מונה שני אישומים, המתייחסים לפעולות אותן ביצע המערער במסגרת שירותים אותם העניק כעורך-דין לגברת ג'אורג'יטה ג'ינאה (להלן: "ג'ינאה"), אזרחית רומניה.

3.       על-פי הנטען באישום הראשון, במהלך חודש מאי 1994 הגיש המערער שתי בקשות להארכת שהייה בארץ, בשמן של ג'ינאה ושל תיירת נוספת מרומניה (להלן: "התיירת הנוספת"). המערער הצדיק את הבקשה, כעולה מהמסמכים שצורפו לה, במצבה הרפואי הקשה של ג'ינאה, שעה שהוא יודע שאין הדבר אמת. המערער צירף לבקשה אישור רפואי מאת ד"ר יזהר לוי, לפיו אותה ג'ינאה חולה כביכול במחלת הסרטן (להלן: "האישור הרפואי" - סומן ת/16).  על-פי האישום, אישור רפואי זה נכתב עבור לקוחה אחרת של המערער, וזויף על-ידי הוספת שמה של ג'ינאה על-גבי המסמך. המערער הגיש את האישור הרפואי למשרד הפנים ביודעו כי הוא מזויף, בכוונה ליצור מצג שווא כאילו הוא מתייחס לג'ינאה, ועל-ידי כך להאריך את שהותה בארץ במרמה. בנוסף, במענה לפניית משרד הפנים, כתב המערער מספר מכתבים, וכן  החתים את ג'ינאה ואת התיירת הנוספת על תצהיר (סומן ת/7), לפיו על ג'ינאה להישאר בארץ לשם קבלת טיפול רפואי בגין מחלתה, שעה שהוא יודע כי תוכן מסמכים אלו הנו כוזב.

עוד מיוחס למערער, כי לנוכח חשדות משרד הפנים, הוא שידל את ג'ינאה לחתום על תצהיר (ת/6), לפיו האישור הרפואי התקבל בידיה ישירות מד"ר יזהר לוי, ביודעו כי תוכן התצהיר אינו אמת. המערער מסר תצהיר זה לידי גברת בתיה כרמון, הממונה על מחלקת אשרות במינהל האוכלוסין במשרד הפנים.

בגין העובדות שפורטו באישום הראשון, הואשם המערער בעבירה של שימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 420 בצירוף סעיף 418 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין; ובעבירה של שידול לשבועת שקר, לפי סעיף 239 בצירוף סעיף 30 לחוק העונשין.     

 4.      על-פי עובדות האישום השני, במהלך שהותה בארץ, מסרה ג'ינאה למערער בנאמנות המחאות וסכומי כסף אותם הרוויחה בעבודות ניקיון. בכתב האישום מובאים פרטיהם של 20 המחאות, בשווי כולל של 6,075 ש"ח, אותן מסרה ג'ינאה, בין השאר, למערער. על-פי האישום, המערער סירב להעביר לג'ינאה סך של 70 אלף דולרים, אשר הוא ידע כי נמסר לידיו בנאמנות עבור ג'ינאה. 

          האישום השני מייחס למערער גם, כי זייף את התאריך המופיע במסמך ת/2, בו  אישרה ג'ינאה, כביכול, את דבר היעדרו של חוב כלפיה. על-פי כתב האישום, נטל המערער מסמך ישן שמסרה לו ג'ינאה, בו נכתב בשפה הרומנית, כי היא משחררת את המערער "מכל אחריות, בקשה או יומרה", וזייפו על-ידי הוספת התאריך 28.5.98 בתחתיתו. לטענת המאשימה, במעשה זה ביקש המערער ליצור מצג שווא, לפיו המסמך מתייחס לסכומי הכסף שקיבל מג'ינאה בכל התקופה שקדמה לתאריך זה, וכי כביכול השיב לה את כל סכומי הכסף שמסרה לו בנאמנות.

          בגין עובדות אלו הואשם המערער בעבירת גניבה בידי מורשה, לפי סעיפים     383(2) ו-393(1) (2) לחוק העונשין, ובעבירה של זיוף בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 418 סיפא לחוק העונשין. 

5.       כבר כאן נציין, כי ג'ינאה הגישה תביעה נגד המערער, בגין אותם כספים אשר הועברו לידיו בנאמנות.  בסופו של יום ניתן פסק-דין, אשר אישר את ההסדר אליו הגיעו הצדדים לפיו המערער ישלם לג'ינאה  סך של 54 אלף דולרים, מבלי להודות בנכונות חובו.

פסק-דינו של בית-משפט קמא

6.       בית-משפט קמא, הרשיע את המערער  בעבירת שידול לשבועת שקר, אשר יוחסה לו באישום הראשון, ובעבירת גניבה בידי מורשה, אשר יוחסה לו באישום השני. המערער זוכה מהעבירות של שימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות וניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, אשר יוחסו לו באישום הראשון, וכן מעבירת זיוף בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות, אשר יוחסה לו באישום השני.  

7.       בית-משפט קמא קבע, כי ג'ינאה הייתה בעלת אינטרס ממשי ביצירת מצג, בהסתמך עליו תוארך שהייתה בארץ. אשר על כן, היא חתמה, בהתאם להנחיות המערער, על תצהיר לפיו מצבה הבריאותי הקשה מצריך את המשך שהייתה בארץ לצורך קבלת טיפולים (ת/7). בהמשך הדברים, ג'ינאה כתבה בכתב ידה מכתב, גם הוא בהתאם להנחיות המערער, לפיו היא קיבלה מד"ר לוי ומד"ר בר אישורים על מצב בריאותה     (ת/6). האישורים בהם מדובר, הם אישור מד"ר לוי בעניין מחלת הסרטן (ת/16), ואישור מד"ר בר בדבר טיפול הפוריות (ת/5).

8.       בית-משפט קמא קבע, כי אמנם באישור הרפואי מאת ד"ר לוי (ת/16) נערכו שינויים, אך עם זאת לא הוכח ברמת הוודאות הנדרשת שהמערער הוא אשר ערך שינויים אלו. לפיכך, זוכה המערער מעבירת השימוש במסמך מזייף בנסיבות מחמירות.  בית-משפט קמא מצא לזכות את המערער גם מעבירת ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זאת מאחר ולשיטתו המאשימה לא טענה ולא הבהירה בסיכומיה, כי למערער, להבדיל מג'ינאה, עשויה הייתה לצמוח טובת הנאה כלשהי כתוצאה מפועלו. 

9.       בית-משפט קמא קבע, כי המערער היה מעורב בעריכת התצהיר אודות מצבה הבריאותי של ג'ינאה (ת/7), ובהחתמתה של האחרונה עליו, בהוסיפו כי המערער הוא אשר יזם את עריכת המסמך והגה את תוכנו. לפיכך, הרשיע בית-משפט קמא את המערער בעבירה של שידול לשבועת שקר. אשר למסמכים שיצאו תחת ידיו של המערער במסגרת מתן שירותיו המקצועיים לג'ינאה, בית-משפט קמא ראה בהם מכלול אחד, אשר נוצר לשם קבלת אישור השהייה עבור ג'ינאה, כאשר מעורבותו של המערער בהליך ברורה. בית-משפט קמא הפנה לנספחי הבקשה ת/14, שסומנו [10], [11], [13], מכתביו של המערער למשרד הפנים בו הוא מפרט את מצבה הבריאותי הקשה של ג'ינאה שמחייב את הארכת שהייתה בארץ, ואת הצורך בתיירת הנוספת, בת לוויה חיונית. בית-משפט קמא הוסיף, כי המערער שימש למעשה זרועה הארוכה של ג'ינאה אל מול משרד הפנים, והוא אשר ניווט את מהלך העניינים וקבע את אופן ביצועם. בפסק-הדין נקבע, כי "אין רגליים" לטענת המערער, לפיה הוא לא ידע אל נכון מה מצבה הבריאותי של ג'ינאה וכי הוא סבר שהיא חולה במחלה סופנית ומקבלת טיפול רפואי בהתאם. בית-המשפט הוסיף, כי טענתו של המערער, לפיה הוא סבר שטיפולי הפוריות שעברה המערערת הם טיפולים במחלת הסרטן, הנה "משוללת יסוד ואינה אלא טענת בדים".      

10.     בית-משפט קמא הרשיע את המערער בעבירת גניבה בידי מורשה אשר יוחסה לו באישום השני. זאת בהסתמך על גרסתה של המתלוננת, אותה הוא מצא אמינה. בית-משפט דלמטה ציין, כי גרסתו של המערער " ...שידרה חוסר אמון, חוסר מהימנות, מניפולטיביות, אי התמודדות עם העובדות וניסיון בלתי פוסק לזריית חול". בית-המשפט קבע, כי המערער קיבל מג'ינאה  את סכומי הכסף אותם הרוויחה בעמל, תוך שהיא חוסכת שקל לשקל וחיה בצניעות. בית-המשפט מצא, כי אמנם ג'ינאה הפקידה בידי המתלונן המחאות בסכומים קטנים, ככל שהשתכרה בעבודות משק בית, אולם הפקדות מלמדות כי חסכה את סכומי הכסף לאורך השנים, כאשר המערער היווה פתרון לבעיית הפקדת כספים אלו. 

בית-משפט קמא דחה את טענת המערער, לפיה הסך של 54 אלף דולרים אותם הוא שילם במסגרת ההליך האזרחי, הם תוצאה של סחיטה על רקע מיני. בית-המשפט הגיע למסקנתו זו, על-סמך העובדה כי תשלום זה בוצע לאחר שג'ינאה הגישה את התביעה ולאחר שאשת המערער, אשר לא העידה במשפט, ידעה על הקשר בין המערער ובין ג'ינאה. נוסף לכך, טענת הסחיטה הועלתה לראשונה על-ידי המערער רק בחקירתו הראשית וג'ינאה כעדת תביעה לא נחקרה אודות עניין זה. משדחה בית-המשפט את הטענה בדבר סחיטה, הוא קבע כי אין בפי המערער הסבר ראוי מדוע העביר לג'ינאה סכום זה.

11.     אשר לאישום בדבר זיוף בכוונה לקבלת דבר בנסיבות מחמירות, בית-משפט קמא קבע, כי אין ראיה לכך שהמערער הוא אשר כתב את המסמך ת/2. בית-המשפט קבע, כי המדובר במסמך ישן אשר נערך בשנת 1993 בקשר לתעודה רפואית, בו ג'ינאה מצהירה בשפה הרומנית כי היא משחררת את המערער מכל "אחראיות, תביעה או דרישה" ואין לה טענות כלפיו. כן קבע הוא, כי אין כל ראיה לכך שהמערער שינה את התאריך על-גבי מסמך זה, גם אם הוא בעל אינטרס לעשות כן. לנוכח זאת זיכה בית-משפט קמא את המערער מביצוע עבירה זו מחמת הספק.

דיון